<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רפ"ד</h1>
<h2>דף סז.</h2>
כתבת תמה אני על דבריך חדא דאמרת [סימן רע"ב] דאליבא דרבי יהודה [זבחים ע"ח ע"א] לענין אכילה מין במינו לא בטיל, משמע דמאי דקאמרי [בכורות כ"ג ע"א] בטל לענין מגע מיירי במין במינו, וגם משמע מדבריך דמכאן ראיה ליבש ביבש דמדאתא אליבא דרבי יהודה דאית ליה מין במינו לא בטיל הא לרבנן בטיל. ואדרבה במין ושאינו מינו מתוקם (בטול) [דבטל] לרבי יהודה ואפילו הכי לא בטיל לענין אכילה כדאיתא התם דאמר רב חסדא נבלה בטלה בשחוטה שאי אפשר לשחוטה שתעשה נבלה משמע דהוה ליה מין בשאינו מינו ובטל, ואוקמה רבי יוסי ברבי (יהודה) [חנינא] דוקא לענין מגע ולא למשא ולא לאכילה אבל שחוטה בנבלה לא בטלה שאפשר לנבלה שתעשה שחוטה לכי מסרחה והוה ליה מין במינו לרבי יהודה ולא בטיל, הא לרבנן בטלה שחוטה בנבלה ומטמאה, ולרבי (יוסי בר) חנינא הוה טעמא בהפך. וליכא למימר דקיל מין במינו לרבנן ממין בשאינו מינו לרבי יהודה דבהא לא אשכחן להו דפליגי. ודקאמרי אליבא דרבי יהודה לאו אבטלה קאי דההוא משום דהוי מין בשאינו מינו הוא, אלא בטלה אצטריך למימר ואליבא דרבי יהודה הא לרבנן בין נבלה בשחוטה בין שחוטה בנבלה בטלי ודוקא למגע כדאוקי ר' יוסי ברבי חנינא, ואפילו שקשה כמו שכתבת דאם כן אפילו דבר תורה לא בטיל ברוב, ואם יוסיף אדני קמח יוסף מים ו[י]תרץ. תשובה הארכת בזה ואומר אני כי אגב חורפא מהרת למצוא קושיות על מה שכתבתי לך בתשובתי הראשונה ונעלמו ממך ההלכה ודברי. ותחלת דבריך אמרת כי ממה שכתבתי דאליבא דרבי יהודה לענין אכילה מין במינו לא בטיל משמע דמאי דקא אמרי בטל לענין מגע מיירי במין במינו ואדרבא במין בשאינו מינו מתוקם [ד]בטל לרבי יהודה. וזה באמת כתבת בלא השגחה כי לפי זה נראה שאתה סבור כי מה שאמרתי אמרתי בשחוטה בנבלה ועליה אמרתי דלרבי יהודה אסורה באכילה משום דהוה ליה מין במינו, ואם כן הבנת מדברי איך חזרת אחר קושיות והויות נכריות ולא הקשת קושיא גדולה שבגדולות, שאם כן יצא מתוך דברי דלרבי יהודה אסור באכילה הא לרבנן שרי אפילו לענין אכילה, וזו היתה שגגה גדולה דהא חתיכה אחת של שחוטה שנפלה לתוך שתים של נבלה היאך נתיר הנבלה המרובה ותתבטל אצל השחוטה המועטת. אבל אני כך אמרתי דלרבי יהודה אפילו נבלה בתוך שחוטה דבטלה לענין מגע לענין אכילה אסורה דלענין אכילה הוה ליה מין במינו דכלן מין בשר הן והילכך לרבי יהודה דאסר מין במינו בכל שהוא אסור, מה שאין כן לרבנן דלרבנן כיון דחתיכה אחת של נבלה נפלה לתוך שתים של שחוטה מותר אפילו באכילה דבטלה לה ברוב, זו היא שאמרתי. ומה שכתבת אתה דאפילו לרבנן אמרה רבי יוסי ברבי חנינא ליתא ושגגה היא שלא אמרה אלא לרבי יהודה אבל לרבנן בין במגע בין באכילה שרי דבטלה ברוב. גם מה שכתבת דליכא למימר דקיל מין במינו לרבנן ממין בשאינו מינו לרבי יהודה, גם בזו העברת עיניך דאין הכי נמי דקיל טפי מין במינו לרבנן ממין בשאינו מינו לרבי יהודה דאילו מין בשאינו מינו כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא ואפשר דהיינו טעמו וממשו דקאמר ר' יוחנן [ע"ז ס"ו ע"א] דלוקין עליו, [ו]אפילו טעם כעיקר דאוריתא כדילפי ליה ממשרת ענבים [במדבר ו'] כדאיתא בפסח ראשון [פסחים מ"ד ע"ב], וזהו טעמו ולא ממשו דאמר רבי יוחנן [ע"ז ס"ו ע"ב] דאסור ואין לוקין עליו וזה כדעת רוב הפוסקים אלא שאין כן דעת רש"י ז"ל בשמעתא דזרוע בשלה [חולין צ"ח ע"ב], ואילו מין במינו לרבנן בטל דאוריתא כדכתיב [שמות כ"ג] אחרי רבים להטות.
